סואר נ' מחסני מזון ג'ברי בע"מ ואח'

פסק דין

בתובענה זו יש להכריע האם זכאית התובעת לקבל מהנתבעים הפרשי נסיעות וכן הפרשי שכר בגין עבודתה אצל הנתבעת 1 בחודשים 4-6/08.

לאור הודעת התובעת כי תלושי השכר אותם עתרה לקבל במסגרת התביעה, נמסרו לה, אקבע כי התובענה דנן היא בסמכותו של רשם.

הצדדים הסמיכוני להכריע בתובענה בדרך של פשרה עפ"י סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, על סמך החומר בתיק, טענות הצדדים, מסמכים שהוגשו וסיכומים בע"פ. לאחר שנתתי דעתי לחומר שבתיק, לטענות הצדדים ולמסמכים, אני קובע כדלקמן:

מקובלת עלי טענת הנתבעים כי אין לתובעת עילת תביעה כנגד הנתבע 2. לא היתה מחלוקת כי התובעת הועסקה ע"י הנתבעת 1. הנתבעת 1 היא זו שגם הנפיקה את תלושי השכר לתובעת. המעטפה (ת/4) שהתובעת טוענת כי באמצעותה שולם לה שכר, גם היא נושאת את שמה של הנתבעת 1. עצם מעורבותו של הנתבע 2 בבעלות ו/או בניהול הנתבעת 1, אינה הופכת אותו למעבידה של התובעת ומשכך דין התביעה כנגדו להידחות.

באשר לנסיעות – מחד, עיון בתלושי השכר שהוגשו ע"י הנתבעת מעלה כי לא מופיע בהם רכיב של נסיעות. עניין זה תומך בטענת התובעת בדבר זכאותה לכספים בגין הוצאות נסיעה שהוציאה. יוטעם, כי לא היתה מחלוקת כי המרחק בין מקום המגורים למקום העבודה, הוא כזה המזכה בהוצאות נסיעה. מאידך, מקובלת עלי טענת הנתבעת כי הנטל להראות מה עלות הנסיעה הוא נטל המוטל על התובעת. מקובלת עלי הטענה כי ככל שהתובעת זכאית לסכומים בגין נסיעה, הרי יש לחשב את אלה לפי תעריף חופשי-חודשי.

לאחר שנתתי דעתי לעקרונות אלו, הגעתי למסקנה כי יש לחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעת בגין הוצאות נסיעה סך של 900 ₪.

באשר להפרשי שכר –עיון בדוח הנוכחות לחוד 5/08 מעלה כי התובעת עבדה 246 שעות. כך גם ציין הנתבע 2 בדבריו בדיון. לעומת זאת, בתלושי השכר נרשמו רק 154 שעות. עניין זה אינו תומך בטענת הנתבעת 1 כי תלושי השכר מהווים במקרה דנן, ראיה לכאורה לאמיתות תוכנם. אקבע כי היכן שקיימים דוחות נוכחות, יש להעדיפם על פני הנתון המופיע בתלושי השכר בנוכחות לכמות שעות העבודה.לא היתה מחלוקת כי השכר שולם במזומן. התובעת הציגה מעטפה הנושאת את הלוגו של הנתבעת 1, שם נרשם 2,903. התובעת טענה כי זה השכר ששולם לה בפועל בחודש 5/08.

הנתבע 2 בדבריו בדיון לא הכחיש כי השכר שולם באמצעות מעטפות, וציין כי לא הוא זה ששילם את השכר, אלא הקופאית הראשית. קיומה של המעטפה האמורה יש בו כדי לתמוך בטענת התובעת בדבר הסכומים ששולמו לה.

כעולה מדוחות הנוכחות לחודשים 5-6/2008 ומהתרשומת הידנית שערכה התובעת בנוגע לחודש 4/2008, עבדה התובעת 521 שעות בתקופת העסקתה. אין להתעלם מטענת הנתבע 2 כי לאחר סיום העסקת התובעת נפגש עם אביה וכי במסגרת פגישה זו שולם לתובעת סכום נוסף. התובעת לא הכחישה זאת אלא רק ציינה כי אינה זוכרת.

לאחר שנתתי דעתי לכל אלה, הגעתי למסקנה כי יש לחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעת סך של 3,000 ₪ בגין הפרשי שכר עבודה לחודשים 4-6/08.

מכיוון שעניין לנו בהכרעה על דרך הפשרה, לא אחייב את הנתבעת 1 בתשלום פיצויי הלנת שכר.

הסכומים המפורטים לעיל ישולמו לתובעת תוך 30 ימים מהיום.

בבואי להכריע בשאלת ההוצאות יש להביא בחשבון את השיקולים הבאים: התובעת לא התייצבה לדיון הקודם שהתקיים ביום 26/4/10 בעוד שהנתבע 2 כן התייצב לדיון; ההכרעה בתובענה הסתיימה בדרך של פשרה; הדיון הסתיים בתום הדיון השני. לאור כל אלה אקבע כי על הנתבעת 1 לשאת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד התובעת בסך כולל של 500 ₪, אשר ישולמו לידיה תוך 30 ימים מהיום.

מקובלת עלי טענת הנתבע 2 כי יש לחייב את התובעת בתשלום הוצאות, שכן התביעה כנגדו נדחתה, משכך, אני מחייב את התובעת לשלם לנתבע 2 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 500 ₪, אשר ישולמו לידיו תוך 30 ימים מהיום.

ניתנה והודעה היום י"א תמוז תש"ע, 23/06/2010 במעמד הנוכחים.

אסף הראל, רשם

הוקלד על ידי: ענבל כהן התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: